מחקרים עדכניים מראים את הקשר בין וויסות עצמי (self-regulation) לתפקוד של תינוקות וילדים בכל הנוגע לקשרים חברתיים וללמידה, לאור זה החלטתי לכתוב פוסט בנושא בו אציג דוגמאות של התנהגויות שמייצגות רמות שונות של ויסות עצמי, הגדרות מקובלות של הכישור החשוב הזה, מעט על ההתפתחות של הוויסות העצמי, ולבסוף גם המלצות איך לטפח וויסות עצמי אצל ילדים צעירים.

 

הגדרות הוויסות העצמי

אף שקשה למצוא הגדרה מוסכמת של ויסות עצמי נדמה שהורים ומחנכים ידעו לאפיין את כישורי הוויסות העצמי של ילדיהם, אותם הם מכירים מקרוב ושל אנשים אחרים. באשר לאפיון העצמי הדבר תלוי במידה רבה במידת ההגנתיות שאנחנו מפעילים בשעה שאנחנו מאפיינים את עצמנו. שונקוף ופיליפס (Shonkoff & Phillips, 2000) מגדירים וויסות עצמי כיכולתו של הילד לבנות בעצמו שליטה על תפקודי הגוף שלו, ללמוד לנהל רגשות עזים ולהתמקד ולשמר קשב לאורך זמן.

 

צימרמן (Zimmerman, 2000), בהתבסס על התיאוריה של בנדורה מתייחס לוויסות עצמי כאל מכלול התהליכים המלווים את מימוש המטרות השונות שאדם מגדיר לעצמו, החל בניסוחן וכלה בביצוען ובהערכה של התוצאות. בלב התפיסה של הוויסות העצמי נמצא הקשר בין תהליכים קוגניטיביים ואסטרטגיות למידה (מחשבות/התנהגויות/רגשות שעשויים לאפשר הבנה ורכישה של ידע ומיומנויות) לבין מוטיבציה ומטה קוגניציה (חשיבה של חשיבה). צימרמן  (2000) רואה ברגשות מרכיב אינטגרלי של הוויסות העצמי. רוב המחקרים הקיימים מקשרים בין ויסות עצמי למסוגלות עצמית, אופטימיות וחרדה; ככל שאדם מיטיב לווסת עצמו, כך גוברת תחושת המסוגלות העצמית והאופטימיות שלו; במקביל היעדר יכולת לווסת עצמו מתקשרת לרגשות של חרדהו(טל,2005). אנשים וילדים שמיטיבים לווסת את עצמם מסוגלים לשקול תוצאות עתידיות בהחליטם איך לפעול; חושבים על דרכים אפשריות לעקוף מכשול; מסוגלים לשלוט בהבעת רגשות; מסוגלים להתרכז יותר; מסוגלים לעשות כמה דברים פשוטים במקביל. אחד הביטויים הבולטים ליכולת של וויסות עצמי אצל ילדים הוא היכולת להיענות לכללי ההתנהגות שהמבוגרים מציבים.

​

ברונסון(Bronson, 2000) מסבירה מהם המקורות של צמיחת תהליכי הוויסות העצמי. לדבריה, אנשים מפגינים עניין ספונטאני בשליטה על גופם, בפעולותיהם ובעיבוד הקוגניטיבי ופתרון הבעיות שלהם. אנשים נהנים מכך שהם יכולים להשפיע על אובייקטים, אנשים ואירועים בסביבתם. יתרה מזו, אנשים מגדירים לעצמם מטרות ונהנים לממש אותן. היכולת להגדיר מטרות ולפעול באופן מכוון למימושן , תוך בקרה עצמית והכנסת תיקונים בביצוע לפי הצורך, מעלה את "מפלס" תחושת המסוגלות העצמית תפקוד שהוגדר על ידי בנדורה(Bandura, 1997).  תחושת המסוגלות העצמית מתקשרת לאמון ביכולת להגדיר ולממש מטרות שאתה מציב לעצמך.

 

להלן דוגמאות שנבחרו כדי להדגים מאפיינים אחדים של  הוויסות העצמי:

• הצגה ראשונית זו נועדה להבהיר לעצמנו מהי התופעה שאנחנו מדברים עליה.

• תינוקת בת חודש מתאימה את קצב ולחץ המציצה של מוצץ לעומת של הבקבוק;

• תינוקת בת שבועיים וחצי עוקבת אחרי כדור זז מספר שניות ואחר כך מסיטה את המבט בכיוון אחר, הסטת המבט נובעת מצורך לוויסות עצמי.

• פעוט בן שנה מכניס לפיו מוצץ וגם עוגייה שמצא במתקן השעשועים בפארק.

• תינוק בן שנה מסתכל בחור של קופסת השחלות, אחר כך על הקובייה שבידו שוב ושוב ואח"כ מנסה להכניס את הקובייה לחור.

• תינוק בן שנה וחצי פורץ בבכי כשנופל ומקבל מכה.

• פעוטה בת שנתיים צורחת כשילד אחר חוטף מידיה צעצוע.

• הורה מבקש מילדה בת שנתיים וחצי להניח את העוגייה שלקחה ללא רשות, לפני ארוחת הצהריים; הילדה מקרבת את העוגייה לפיה, מתבוננת בהורה ולבסוף משמיטה את העוגייה מידה.

• ילדה בת ארבע וחצי אוכלת עוגייה טעימה ומבחינה בילדה אחרת שמסתכלת על העוגייה; היא עוצרת, משתהה ובסוף נותנת לילדה האחרת חתיכה קטנה מאוד מהעוגייה שלה.

• ילדה בת חמש מסתכלת על קבוצת ילדים משחקים במשחק נחשק; מכווצת כפות ידיים ומצח ונשארת במקומה. לא זזה.

• ילד בן חמש מרכיב פאזל חדש ומאתגר; שלושה ניסיונות ראשונים למקם חלקים לא צלחו; הוא זורק את חלקי הפאזל על הרצפה בחוזקה

• ילד בן שש אומר אחרי התלבטות שעדיף לו-כשמתארח אצל סבא וסבתא שלו- לישון בחדר נפרד מאחותו כי אחרת יפריעו אחד לשני לישון ויהיו "בלגנים/"

• אותו ילד בן שש, בהזמנות אחרת צורח כשסבתו לקחה לו חתיכה גדולה משתכנן לחלוק איתה מנחש המסטיק שהוא אוהב.

• ילד בן חמש  נראה מתקשה לשבת במפגש בגן הילדים ומפריע לילדים שיושבים על ידו; הגננת מבחינה בו ומציעה לכל הילדים לקום ולרקוד ומזמינה את הילד המפריע לרקוד איתה.

• ילד שמוכר "כסורר" בגן, מפריע שוב ושוב במפגש; בקשות חוזרות ונשנות של הגננת לא עוזרות; הגננת אומרת לו שתתקשר להוריו ואז הוא פורץ בבכי.

• ילדה בת שלוש שופכת  את החלב על  השולחן בזמן הארוחה ("סצנה" שחוזרת על עצמה) הוריה מתרגזים ומורים לה לעזוב את השולחן מיד.

• אותה סיטואציה בשעת הארוחה המשפחתית: ההורים מבקשים מהילדה ברוגע (יחסי!) לקום, מושיטים לה מגבת ומבקשים שתנגב את השולחן; אבל משלימים את המלאכה בעצמם וממשיכים בארוחה המשותפת ולא מתייחסים לקושי של הילדה.

 

​

כיצד נוכל לזהות וויסות עצמי:

• וויסות עצמי מתייחס לניהול ושליטה בהתנהגות, בקשב ובחשיבה, וברגש;

• ניתן להבחין בביטויים ראשוניים של וויסות העצמי כבר בסמוך לגיל לידה;

• מידת או רמת הוויסות העצמי מושפעת רבות על ידי ההתפתחות: מדובר באחד הממדים שלגביהם ניתן לקבוע בבירור שילדים בני 8 מווסתים טוב יותר את עצמם בהשוואה לבני השש; בני השש מווסתים עצמם טוב יותר מבני 4; בני הארבע יותר מבני השנתיים; בני השנתיים יותר מבני השנה וכך הלאה.

• וויסות עצמי מיטבי הוא כזה שיש בו מעבר גמיש בין איפוק, הבעה, אפילו התפרצות נדירה - הכול בהתאם למתבקש מהנסיבות. יש לזכור ששליטה עצמית מוגזמת איננה בהכרח מיטיבה עם ילדים ומבוגרים;

• מדובר בכישור שלא מפסיק להתפתח לאורך כל החיים- לא מגיע למיצוי;

• גם בקרב מבוגרים - כמו שכולנו מכירים בחיי היומיום שלנו -יש שמווסתים עצמם טוב יותר ויש שמווסתים עצמם פחות טוב;

• ילדים ומבוגרים עשויים בסיטואציות מסוימות להיטיב לווסת את עצמם ובאחרות פחות;

• למבוגרים (הורים ומחנכים) תפקיד חשוב ומרכזי בתמיכה ביכולת הבנייה ההדרגתית של הוויסות העצמי של הילדים;

• הדוגמה האישית שנתקלים בה הילדים בקרב הורים ומחנכים בנוגע להתנהגויות שמייצגות וויסות עצמי-משפיעה עליהם (בהשוואה להטפות מילוליות).

​

​

התפתחות הוויסות העצמי בגיל הרך
כמו בכל תחום תפקוד כשמדברים על התפתחות של וויסות עצמי חשוב שנדבר על מסלול או רצף ההתפתחות מהלידה ועל הבדלים בין-אישיים בין ילדים ביכולת להפגין ולפתח וויסות עצמי. 

תינוקות נולדים עם יכולת בסיסית להפעיל וויסות עצמי (כמו בדוגמת המציצה שהוצגה למעלה). אלא שתינוקות ופעוטות זקוקים למידה גדולה של הכלה, חום והכוונה כדי לווסת את עצמם בתחילת הדרך. רוב הוויסות העצמי הוא בתחילת החיים "וויסות בשניים" (Co Reguation). תינוקות מאותתים באמצעות בכי על צורך והמבוגר המטפל מתאים התייחסות (מכסה את התינוק, מחבק אותו, מאכיל אותו, מציע מוצץ). במהלך התפתחותם באמצעות קשר חם ומכיל, ארגון סביבה קבועה וכללים צפויים, הצבת גבולות, הדגמות, חניכה, עידוד על התמודדות, עוזרים המבוגרים המטפלים לילדים לפתח וויסות עצמי אוטונומי. כישורים קוגניטיביים מתפתחים כגון התכוונות מודעת (intentionality), חשיבה ייצוגית ושליטה בהיזכרות מאפשרים את צמיחתה ההדרגתית של יכולת הוויסות העצמי.

 

במקביל, נציין שתינוקות נולדים עם טמפרמנט מובחן. אחד הממדים הטמפרמנטיים המולדים אצל תינוקות נוגע ליכולת הוויסות העצמי שלהם שמתבטאים ביכולת לשלוט בקשב ולהתמיד, להביע רגשות ולעכב פעולה. יתרה מזו אחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים על היכולת של המבוגר לעזור לתינוק, פעוט וילד צעיר לפתח כישורים של ויסות עצמי הוא מידת ההתאמה או אי התאמה (Goodness Of Fit) בין הטמפרמנט שלו לבין הטמפרמנט של הילד שלו או הילד שבו הוא מטפל או שאותו הוא מחנך. ילדים עם טמפרמנטים שנחשבים לקשים (מרבים לבכות ולהיות "רגזניים", מתאפיינים ב"שעון ביולוגי" בלתי סדיר,  מתקשים להסתגל למצבים חדשים והם תובעניים כלפי הסביבה בהפגינם עוצמת תגובה חזקה) עשויים להתקשות לפתח כישורים של ויסות עצמי. תינוקות אלו עשויים להוות אתגר עבור הורים ומחנכים. אלא שנמצא שהתאמה של גישה מכילה חמה ומקבלת, תוך בניית סביבה ברורה וניתנת לניבוי, והכוונה וחניכה צמודה תסייע לתינוקות אלו לפתח וויסות עצמי ולהסתגל לסביבה. ואכן בלסקי(Belsky,2015) הראה בסקירת ספרות עדכנית שכתב שתכניות ההתערבות הן יעילות ביותר עבור הילדים הפגיעים ביותר להשפעות סביבתיות. ילדים עם טמפרמנט קשה מצד אחד הם "מועמדים" טובים להתקשות לפתח וויסות עצמי ומצד שני "מועמדים" להיעזר מגישה מכילה, מכוונת ומטפחת מצד הסביבה.
 

​

מה יכולים הורים ומחנכים לעשות על מנת לתמוך בבניה הדרגתית של ויסות עצמי אצל הילדים ?

למדנו שפיתוח יכולת הוויסות העצמי של הילדים תלוי במידה רבה מאוד בטיב התיווך שלו הם זוכים מהמבוגרים המשמעותיים בחייהם. להלן המלצות אחדות להורים ומחנכים שמבקשים לעודד בקרב הילדים הצעירים יכולת של ויסות עצמי ולהתמודד עם קשיים שמתגלים בתהליך חינוכי חשוב זה. רוב ההמלצות הכתובות למטה מבוססות על ברונסון(Bronson, 2000) וטל(2005).

 

1. להכיר בכך שהמבוגרים הם "כלים" חשובים בפיתוח הוויסות העצמי של הילדים הצעירים.

2. לעבוד על יכולת הוויסות העצמית שלנו כמבוגרים מול מגוון של ילדים ובמיוחד מול ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. ללמוד מה מכשיל אותנו בשעה שנמצאים בקשר עם ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. ללמוד אסטרטגיות לריסון עצמי, לפני, תוך כדי ואחרי אינטראקציה עם ילד מאתגר.

3. למצוא לעצמנו מקורות תמיכה שיאפשרו לתמוך ביכולת הוויסות העצמי של הילדים. חשוב להיות מודעים לקושי להכיל קשיים ולמצוא תמיכה ועזרה.

4. להתבונן בהתנהגות של הילדים ובדרכי ההתמודדות שלהם עם קשיים ואתגרים. ללמוד גם מתוך התבוננות זו את מאפייני הטמפרמנט של הילדים, את תחומי החוזק והעניין שלהם כמו גם את הגורמים שמקשים עליהם לווסת את עצמם.

5. להקשיב לילדים, לנסות להבין את הפרספקטיבה שלהם, לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלהם ולהימנע מנקיטת צעדים שמערערים את הביטחון שלהם בסביבה ואת האמון שלהם בנו - המבוגרים.

6. ליצור סביבה בטוחה, שיש בה עקביות וסדר מצד אחד ועניין ואתגר עבור הילדים מצד שני.

7. להגדיר כללי התנהגות הגיוניים וברורים ולאכוף אותם בעקביות, בתקיפות ובסבלנות.

8. להכין את הילדים לקראת התמודדות עם קשיים ואתגרים צפויים.

9. לעודד ילדים ששולטים בכעס או בפחד שלהם שליטה מוגזמת להביע עצמם בדרך שהולמת אותם: במילים, בציור, במחשק סוציו-דרמטי.

10.  להרבות במתן חיזוקים חיוביים על ביטויים של שליטה עצמית והתמדה בביצוע משימות אצל הילדים ולעודד שיפור הדרגתי בהתמודדות עם אתגרים ומשימות ושיפור בהדרגתי ביכולת של ויסות עצמי.

11. ללמד ילדים אסטרטגיות של עיכוב תגובה נוכח תסכולים (לספור עד 5 או 10 - תלוי בגיל).

12. לדרוש בסבלנות ובתקיפות מהילדים לתקן נזקים שהסבו לסביבה התנהגויותיהם הבלתי נשלטות.