© 2019 כל הזכויות שמורות לאורלי נייגר

האם ניתן לתרום ליכולותיו החברתיות של התינוק כבר מלידה ?


קשריו החברתיים של התינוק מתפתחים במקביל לתגובה יעילה ומהירה של המטפל לרגשותיו ולהתפתחות יכולותיו המוטוריות המקנות לו חוויה של שליטה. במהלך החודשים הראשונים של החיים חלים שינויי התפתחות המכשירים את הקרקע להופעת קשרי גומלין חברתיים אמתיים הכוללים יחסי הדדיות בין התינוק למטפל ובמקביל התינוק כל הזמן רוכש ומתרגל מיומנויות מוטוריות התורמות לתחושה של שליטה מתוך כוונה.
 

התפתחות חברתית ורגשית

התפתחות חברתית ורגשית בעולמם של יילודים מתבטאת ביכולתם לחקות התנהגויות מורכבות, להסיק למה מצפה ה"אחר", ולחוש אכזבה כאשר ציפיותיהם אינן מתמלאות. לפי השקפה זו אפילו לתינוקות קטנים מאד יש רצון, צפייה ותכלית. השקפה זאת אינה עולה בקנה אחד עם הידוע על התפתחות מוחם של יילודם ותפקודו. 

לילודים ישנם כשירויות רבות, ועולמם אינו אנדרלמוסיה, אבל, קליפת המוח של התינוק, המשמשת לחשיבה ולשיקול דעת, אינה מתפקדת במלואה היות והקשרים בין הנוירונים (סינפסות) עדיין לא הושלמו ולכן קשה להבין כיצד יש להם רצון. יילודים באים מצוידים בנטיות מסוימות המאפשרות להם להשתתף ביחסי גומלין חברתיים מוקדמים בתנאי שהם חלק ממערכת טיפול הנענית להם ומשתפת עמם פעולה על-ידי פעילות גומלין של התנהגות-תגובה. התינוק מאותת למבוגרים על-ידי בכי ובשלב מאוחר יותר גם על-ידי חיוך-רצוני. הבכי אצל ילוד הוא תגובת רפלקס, ואינו נועד להרגיז או להשיג דבר-מה.

הלמידה החברתית מבוססת על החיזוק החיובי ועל תגובת דמות המטפל (הורה) לאותותיו של היילוד. תגובה זו חשובה לעידוד פעילות והפנמת תחושת הצלחה. תפקידו של ההורה או דמות המטפל מורכב מאד: הוא צריך לעורר ולהגביר את הקשב ואת המעורבות של הילד, לקבוע את קצב הגרייה ולשנותו בהתאם לסימנים שהוא מקבל מהילד. דניאל סטרן (Stern, 1985) ומרי אינסוורת מכנים את התהליך הזה בשם כונון (Tunning). תהליך זה הוא חלק מסגנון התנהגות כללי יותר המכונה טיפול רגיש (Ainsworth et al., 1978). טיפול רגיש פירושו מודעות ותגובה יעילה ומהירה לרגשותיו של התינוק ולצרכיו. מטפל רגיש  מגרה את התינוק במידה הנכונה כלומר: אין ממשיכים בגרייה כאשר הילד אינו מוכן לה, וכמובן המטפל הרגיש פנוי להבנת והיענות לצרכי התינוק. ניתן לומר כי הרגישות נלמדת במהלך הטיפול בתינוק והיא משתנה מתינוק לתינוק בהתאם לפרופיל שלו (טמפרמנט וקצב תגובה כמו טונוס –מתח שרירים, המשתנה מתינוק לתינוק: אלה הם דברים מולדים איתם מגיע התינוק לעולם והם עשויים להשתנות במהלך חייו כתגובה לסביבה וליכולת ההתמודדות שלו עם אתגרים). 

אפשר לראות התחלות של פעילות גומלין (אינטראקציה) מתואמת כבר בשבועות הראשונים לחיי התינוק, בדפוס ההאכלה, המלמול, קשר עין וחיוך הדדי. המציצות של הילד מאורגנות בדפוס של פרץ-הפוגה. לעיתים קרובות מפרשים את ההפוגה כהזמנה לתגובה: ליטוף, או דיבור אז מתהווה דפוס תורות: התינוק מוצץ - כשהוא בהפוגה - המטפל מדבר, כשהתינוק שוב מוצץ - המטפל מפסיק לדבר וחוזר חלילה. זה נראה כמו משחק, אך למעשה המטפל הוא שמתאים עצמו לתינוק. בגלל תאום זה, לומד הילד משחק תורות בינו ובין דמות המטפל וכך עד מהרה רוכש התינוק יכולות להיות מעורב במפגשים חברתיים אפילו מורכבים יותר. 

בגיל 3-4 חדשים, התינוק כבר רוכש חיוך והבעות פנים, גרגורים וצלילים, המאפשרים לו לפתח יחסי גומלין והדדיות. 

כדוגמא להתפתחות החברתית במחצית השנה הראשונה נעסוק בחיוך:
בתחילה, החיוך אינו אלא רפלקס ואינו מעיד על הנאה. החיוך הנצפה אצל יילודים בשנתם מעיד על שינוי במצב הערות. חיוך חברתי רצוני מתפתח בגיל 8-10 שבועות. חיוך זה הוא תגובה לגורם שכבר מוכר לתינוק, למשל פנים  מוכרות או הקול שמשמיע המשחק שעל מיטתו. במונחיו של פיאז'ה, התגובה של התינוק לגירויים שכבר נתקל בהם, נובעים מהפעלת סכמה של הטמעה מזהה, כלומר, התינוק מזהה חזותית (על-ידי ראיה) עצמים, המאמץ של ניסיון הזיהוי גורם למתח, המופג כשהזיהוי נעשה ובעקבותיו מופיע חיוך.

בגיל 3 חודשים יכול תינוק להבחין בין פנים מוכרות לבין שאינם מוכרות. בגיל 4-5 חודשים, התינוק מראה העדפה לפנים מוכרות, הוא מתחיל להשתתף במשחקים אינטראקטיביים ואפילו יוזם אותם. וכך, החיוך שהיה תגובה רפלקסיבית בלבד לגיריה, משמש להתנהגות חברתית בתום ששת החודשים הראשונים.

המאמר פורסם לראשונה באתר אמא

תינוק חברותי מלידה