© 2019 כל הזכויות שמורות לאורלי נייגר

April 13, 2016

Please reload

פוסטים אחרונים

כיצד פעילות גופנית עשויה לטפל בהפרעות ויסות עצמי בגיל הרך

21/09/2016

המושג וויסות עצמי (Self-Regulation) מאד מדובר ונחקר לאחרונה. הוא מתקשר לתהליכים התפתחותיים והתנהגותיים. את המושג טבעה Mary Rothbart חוקרת טמפרמנט. היא הגדירה ויסות עצמי כיכולת לווסת רגשות והתנהגות המשתכללת עם הגיל. היכולת לוויסות עצמי תלויה בתהליכי למידה והתנסות ומושפעת מהסביבה ומתהליכי הבשלה של המערכת הנוירולוגית. זה תהליך התפתחותי של וויסות אוטומטי שיש לו ביטויים ראשונים סמוך ללידה ונמשך לוויסות רצוני אדפטיבי לתוך הילדות האמצעית (גילאי 5-9 שנים). מדובר על תהליך ארוך יחסית בגלל שתהליכי הבשלה במוח (Rothbart,  2006) בהם רוכש הילד אסטרטגיות רצוניות של שליטה הם איטיים. על פי רוטבארט ויסות עצמי מתייחס לניהול ושליטה בהתנהגות, בקשב, בחשיבה, וברגש.

 

 

 

 

ילדים עם יכולת שליטה גבוהה בקשב – יצליחו במצבים של הצפה רגשית לסנן גירויים ולכן יוכלו ביתר קלות להרגיע את עצמם, לעומתם, ילדים שיכולת השליטה שלהם בקשב נמוכה יותר יתקשו לסנן גירויים בשעת הצפה רגשית ויהיה להם קושי בשליטה בקשב מה שיכול לגרום להם תחושה של מצוקה מתמשכת. כדי שילד יהיה מסוגל לעצור את עצמו ולהימנע מלבצע התנהגות מסוימת (Inhibitory Control) הוא משתמש במנגנון של שליטה וריסון עצמי, עליהם ניתן להתאמן. לריסון עצמי שתי פנים: מחד: ריסון דחף (למשל: להימנע מלחטוף צעצוע מילד אחר למרות שהוא רוצה אותו) ועוררות לפעילות מאידך (לדוגמה: לכבוש את רצונו לשחק במשחק בשעה שעליו לשבת במפגש).

 

רוטבארט (Rothbart) מזהה הבדלים אינדיבידואלים ביכולת הוויסות של ילדים מלידתם:
ה"נרגעים מעצמם": אלה אותם ילדים שנולדים עם יכולת גבוהה של וויסות עצמי גם ללא תיווך של מבוגר, תינוקות אלה יראו יכולת גבוהה לסינון גירוי ולהתמקד בגירוי מעניין אחר גם כשהם במצוקה, הסתת המבט או מציצה להרגעה עצמית אלה הן שתי דרכים לוויסות עצמי ולכן, כשנראה את התינוק מסית את מבטו נוכל להסיק כי הוא מווסת את עצמו. גם תינוקות שזקוקים למבוגר כדי להרגיע את עצמם, על פי רוטבארט יש להם יכולת הרגעה גבוהה למרות שנעזרים במבוגר ובלבד שנרגעים. תינוקות "מתקשים להירגע" יתקשו להירגע גם בידי מבוגר מנחם. הם נמצאים בסיכון לפתח קשיים בוויסות וחווית האינטראקציה והטיפול בהם יהיו מלוות באי שביעות רצון ובתיסכול.

 

2 טיפוסי ילדים עם נטייה מוגברת לעוררות ותגובתיות:

  • ילדים "חיוניים" (Exuberant).

  • ילדים עם טמפרמנט "הנוטה למצוקה" (distress – proneness).

אף שקשה למצוא הגדרה מוסכמת של ויסות עצמי נדמה שהורים ומחנכים ידעו לאפיין את כישורי הוויסות העצמי של ילדיהם. הדבר תלוי במידה רבה ביכולת המודעות והביקורת העצמית שלנו שעה שאנחנו מאפיינים את עצמנו.

רמת הוויסות העצמי משתנה במהלך החיים בהתאם להתפתחות: מדובר באחד הממדים שלגביהם ניתן לקבוע בבירור שילדים בני שמונה  מווסתים את עצמם טוב יותר בהשוואה לבני השש; בני השש מווסתים עצמם טוב יותר מבני הארבע; בני הארבע יותר מבני השנתיים; השנה וכך הלאה.

 

ויסות עצמי מיטבי הוא כזה שיש בו מעבר גמיש בין איפוק להבעה, והתפרצות תהיה תופעה נדירה - התאם למתבקש מהנסיבות.
 

כישור זה לא מפסיק להתפתח לאורך כל החיים- גם בקרב מבוגרים-יש שמווסתים עצמם טוב יותר ויש שמווסתים עצמם פחות טוב; גם ילדים וגם מבוגרים עשויים לווסת את עצמם באופן שונה בהתאם לסיטואציה.

 

שונקוף ופיליפס (Shonkoff & Phillips, 2000) מגדירים ויסות עצמי כיכולתו של הילד לבנות בעצמו שליטה על תפקודי הגוף שלו, דבר שיבוא לידי ביטוי בפעילות גופנית ועליו מסתמך הטיפול שלי, הפעילות  בשיתוף עם הורה ולעיתים עם ילד נוסף בחדר, בלב התפיסה של הויסות העצמי נמצא הקשר בין תהליכים קוגניטיביים ואסטרטגיות למידה (מחשבות/התנהגויות/רגשות שעשויים לאפשר הבנה ורכישה של ידע ומיומנויות) לבין מוטיבציה ומטה קוגניציה (חשיבה של חשיבה).

 

ליכולת הוויסות העצמי יש השלכות לגבי יכולת ורמת התפקוד: רוב המחקרים הקיימים מקשרים בין ויסות עצמי למסוגלות עצמית, אופטימיות וחרדה; ככל שאדם מיטיב לווסת עצמו, כך גוברת תחושת המסוגלות העצמית והאופטימיות שלו; ואילו היעדר יכולת לווסת את עצמו מתקשרת עם רגשות של חרדה (טל,2005). אנשים וילדים שמיטיבים לווסת את עצמם מסוגלים לשקול איך לפעול ובכך לשאת בתוצאות עתידיות; הם יחשבו על דרכים אפשריות לעקוף מכשול; יראו יכולות לשלוט בהבעת רגשות, יהיו מסוגלים להתרכז ולעשות דברים פשוטים במקביל. אחד הביטויים הבולטים ליכולת של ויסות עצמי אצל ילדים הוא היכולת להיענות לכללי התנהגות שהמבוגרים מציבים.

 

חווית ההנאה מהיכולת להשפיע על אובייקטים מלווה בתחושה של מסוגלות להשפיע על אנשים ואירועים שיעודדו ויגרמו לרצון להגדיר מטרות ולממש אותן. בפעילות מוטורית כשאני נותנת מטלה המתאימה למצופה בגיל אולם מאתגרת דיה על הילד לגייס את יכולתיו ולהתמודד עם המטלה וכשמדובר בשניים (ילד נוסף או מבוגר-הורה) דרוש תיאום ושיתוף פעולה, חלוקת קשב וריכוז תוך התחשבות בחבר הנוסף. ביצוע המטלה, חוויית ההצלחה ותחושת היכולת להגדיר מטרות ולפעול באופן מכוון תוך בקרה עצמית והכנסת תיקונים בביצוע לפי הצורך, מעלה את "מפלס" תחושת המסוגלות העצמית תפקוד שהוגדר על ידי בנדורה (Bandura, 1997). רגשות הם מרכיב אינטגרלי בוויסות עצמי.

 

התפתחות הוויסות העצמי בגיל הרך

תינוקות נולדים עם יכולת בסיסית להפעיל ויסות עצמי (על ידי מציצה או הסתת מבט - (Social Gaze). רוב הוויסות העצמי בתחילת החיים הוא "ויסות בשניים". הם זקוקים למידה גדולה של הכלה, חום והכוונה כדי לווסת את עצמם. במהלך התפתחותם באמצעות קשר חם ומכיל, ארגון סביבה קבועה, הצבת גבולות, הדגמות, עידוד על התמודדות, עוזרים המבוגרים המטפלים לילדים לפתח ויסות עצמי אוטונומי. חשיבה ייצוגית ושליטה במודלינג המוטמע תבוא לידי ביטוי ביכולת לשלוט בקשב, להתמיד, להביע רגשות ולעכב פעולה.
 

אחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים על היכולת של המבוגר לעזור לפתח כישורים של ויסות עצמי הוא מידת ההתאמה או אי התאמה בין הטמפרמנט שלו לבין הטמפרמנט של הילד. ילדים עם טמפרמנטים שנחשבים לקשים (מרבים לבכות ולהיות "רגזניים", מתאפיינים ב"שעון ביולוגי" בלתי סדיר, מתקשים להסתגל למצבים חדשים והם תובעניים כלפי הסביבה בהפגינם עוצמת תגובה חזקה) יהוו אתגר עבור המבוגר העומד מולם. התאמת גישה חמה ומקבלת והתאמת הסביבה תסייע להם ללמוד לווסת את עצמם ולהסתגל לסביבה. תכניות התערבות הן יעילות ביותר עבור הילדים הנוטים להיות מושפעים משינויי הסביבה. ילדים עם טמפרמנטים קשים הם ברמת סיכון גבוהה לפתח קושי בוויסות עצמי אולם סביבה מכילה, מכוונת ומטפחת יכולה לעזור להם להתגבר על יכולות מולדות אלה בעזרת חוויות מיטיביות.

 

מה יכולים הורים ומחנכים לעשות על מנת לתמוך בבניה הדרגתית של ויסות עצמי אצל הילדים? לדוגמה האישית שיראו ילדים אצל מבוגרים ומחנכים בנוגע להתנהגויות שמייצגות ויסות עצמי- תהיה השפעה גדולה הרבה מעבר להסברים או הטפות.

 

על המבוגר להיות מודע למידת השפעתו על היכולת לוויסות עצמי של ילדו. זאת יחד עם יכולת הוויסות העצמית שלנו כמבוגרים ובמיוחד מול ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. על המבוגר ללמוד מה מכשיל אותו בשעה שנמצא בקשר עם ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. ללמוד אסטרטגיות לריסון עצמי, לפני, תוך כדי ואחרי האינטראקציה עם ילד מאתגר ולהתאמן על זה. למצוא לעצמנו מקורות תמיכה שיאפשרו לתמוך ביכולת הוויסות העצמי של הילדים, לדוגמה קבוצות להדרכת הורים.  להתבונן ולהבין בדרכי ההתמודדות של הילדים עם קשיים ואתגרים. גם מתוך מאפייני הטמפרמנט וגם להכיר את תחומי החוזק והעניין ומצד שני את הגורמים שמקשים עליהם לווסת את עצמם.
 

על המבוגר לדעת להקשיב, להבין את המחשבה והרעיון, לזהות ולתת מענה לצרכים הבסיסיים והכי חשוב! להימנע מנקיטת צעדים שמערערים את הביטחון ואת האמון שלהם בסביבה ובנו - המבוגרים. סביבה בטוחה, שיש בה עקביות וסדר יחד עם עניין ואתגר דים מהווה גורם משמעותי ביכולת לוויסות עצמי ותחושת הצלחה ומסוגלות, אותם, אני משלבת בפעילותת המוטורית. הגדרת כללי התנהגות הגיוניים וברורים עם אכיפה עקבית ובסבלנות.

 

חשוב מאד להכין את הילדים לקראת התמודדות עם קשיים ואתגרים צפויים, לעודד ילדים ששולטים בכעס או בפחד שלהם  ולתת להם חיזוק חיוב מעבר ל"כל הכבוד" להרבות במילים: "אני כל כך גאה לראות שהצלחת". חשוב ללמוד כיצד תוכלו ללמד ילדים אסטרטגיות של עיכוב תגובה נוכח תסכולים (למשל: לספור עד 5 או 10-תלוי בגיל).
 
לסיכום, הורים שמאפשרים לילד שלהם להתנסות במצבים חדשים ולא מגוננים עליו, הורה שלא לועג לילד אלא תומך בו רגשית ולא מוותר לו על התמודדות אלא מעודד אותו להתקרב ולחקור את המצב/ המקום /הגירוי החדש ולצידם של ההורים, הגננת שיכולה לעודד התמודדות תומכת ומדריכה (מתווכת) איך להתקרב ולחקור מצבים חדשים כי אלה
אבני היסוד לפיתוח יכולת ומסוגלות עליהם יראה הילד יכולת וויסות עצמי לתפקוד וחלוקת קשב בהתאמה.

Please reload

Please reload

ארכיון